החלטה בתיק הע"ז 34031-04-12

1.         לפניי בקשה מקדמית שהגישו  הנאשמים, חברת און בונה - שירותי כח אדם לבניין בע"מ ואורן דוד (להלן - הנאשמים) למחוק את כתב האישום שהוגש כנגדם מחמת הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית.

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת 1, און בונה שירותי כח אדם לבניין בע"מ (להלן - הנאשמת) עבירת אי העמדת מגורים הולמים לעובדים הזרים, עבירות לפי סעיף 2 (ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א  - 1991 (להלן - החוק), ולנאשם 2, אורן דוד, מייחס כתב האישום עבירות לפי סעיפים 5 ו - 2(ב)(4) לחוק.

2.         מדינת ישראל, (להלן - המאשימה) מתנגדת לבקשה.

3.         הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב לעניין זה.

4.         טענות הנאשמים בתמצית -

א.         כתב האישום הוגש לאחר שבמסגרת שתי ביקורות שבוצעו בימים 18.11.10 ו-21.11.10 באתר הבנייה של חברת האחים אום בבאר שבע (להלן - החברה), נמצא כי שישה עובדים זרים הועסקו מבלי שהועמדו לרשותם מגורים הולמים.

ב.         על פי הסכם אספקת העובדים לחברה שנחתם בין הנאשמים לחברה הוסכם כי החברה היא זו אשר תדאג למגורי עובדים הולמים בהתאם לתקנות.

ג.          לרשות העובדים הועמדה דירה ברובע יא' בעיר באר שבע. הדירה נבדקה על ידי רכז השטח של החברה, מר לוי דרגומיר, ונמצאה ראויה ומתאימה למגורי העובדים. העובדים שנצפו במהלך הביקורת שנערכה ביום 18.11.10 נחו במגורים אחרים ששימשו אותם בעבר שכן יום קודם לכן אירעה תאונת עבודה באתר והם המתינו בחוסר מעש עד לקבלת החלטה בדבר המשך העבודה באתר, כאשר באותו שלב לא היה ידוע מתי יתקבל אישור שכזה.

ד.         ביום 21.11.10, בהמשך לביקורת, הגיע צוות של יחידת הסמך לצורך השלמת החקירה והעובדים נמצאו שוהים באתר שוב בהמתנה לתחילת העבודה. יצויין כי בחודש נובמבר קיבלו העובדים שכר עבודה מלא של 211 שעות עבודה למרות שבפועל עבדו באופן חלקי.

ה.         כאשר נחקר הנאשם, על אף שהבהיר לפקחים באופן חד משמעי כי העובדים לנים בדירה ברמה גבוהה, הפקחים סירבו לבקר בדירה ולבחון את תקינותה בהתאם לחוק. יום למחרת הביקורת ביקר הנאשם את העובדים ביחד עם מתורגמנית והם אישרו האמור לעיל וחתמו על תצהירים מתאימים.

ו.          יישום ההלכות בדבר דוקטרינת ההגנה מן הצדק מעלה כי לא היה מקום להגיש כתב אישום נגד הנאשמים שכן הנאשמים נקטו בכל האמצעים להבטיח מקום מגורים הולם לעובדים.

ז.          המאשימה נוקטת כנגד הנאשמים באכיפה בררנית ובעצם הגשת כתב האישום בנסיבות העניין יש משום אפלייתה מול גורמים אחרים שזכו לאכיפה סלחנית יותר, בדמות הטלת קנסות מנהליים. כך למשל, כנגד חברת "אדיר" הסתפקה המשיבה בגין אותה עבירה בדיוק ובאותן נסיבות בהטלת קנס מנהלי והדבר מוכיח כי הגשת כתב האישום כנגד הנאשמים נעשתה באופן שרירותי ומפלה.

ח.         יש לציין כי ישנו קושי אינהרנטי להוכיח טענת אפליה בגין אכיפה בררנית שכן כל המידע מצוי בידי הרשות ואין לנאשמם גישה אליו. מטעם זה נקבע בפסיקה כי יש להקל במידת ההוכחה לכאורה הנדרשת מהנאשם ולאפשר לו לקבל מהרשות מידע ונתונים הדרושים להוכחת הטענה.

5.          טענות המשיבה בתמצית -

א.         כתב אישום זה אינו נופל בגדר המקרים החריגים עליהם מדברת הפסיקה ובגינם יש להורות על ביטולו של כתב האישום.

ב.         החוק מטיל על המעסיק את החובה לדאוג לעובדים למגורים הולמים על מנת להבטיח תנאי עבודה מינימאליים לעובדים הזרים השוהים בארץ.

ג.          טענות הנאשמים, ככל שהן נוגעות לכך שהנאשמים סיפקו לעובדים מגורים הולמים, הינן טענות אשר יש להוכיחן מבחינה עובדתית ולכן מקומן אינו בשלב הטענות המקדמיות אלא בשלב ההוכחות. ככל שיוכחו הטענות מבחינה עובדתית אזי ניתן יהיה לשקול אותן מבחינה משפטית.

ד.         מטענות הנאשמים עולה כי הם הסתמכו על החברה על מנת שזו תדאג לעובדים למגורים הולמים אך הנאשמים לא דאגו לבדוק כי אכן העובדים ישנים במגורים שסיפקה להם החברה. גם במקום בו ישנה חברה קבלנית אין הדבר פוטר את הנאשמים מחובתם לדאוג לעובדים למגורים הולמים או למצער לדאוג לכך שהחברה הקבלנית, אשר לה סיפקה הנאשמת את עובדיה, דואגת לעובדים למגורים הולמים. מחקירתו של הנאשם עולה כי באתר היה מנהל עבודה מטעם הנאשמת אשר היה יכול וצריך לפקח על תנאי העסקת העובדים אך נראה כי הנאשמים ידעו כי העובדים לנים באתר וכי המגורים באתר אינם מגורים הולמים ובחרו לעצום את עיניהם מול האפשרות שהעובדים לנים באתר.

ה.         באשר לטענת האכיפה הבררנית, ההחלטה על הגשת כתב אישום יזום נעשתה בסמכות התובע ובהתאם להוראות סעיף 15 לחוק ונבעה מהאמור בהנחיות ובהתאם למדיניות המאשימה, ולפיהן מוגש כתב אישום מבלי לנהל הליך מנהלי קודם. בנוסף, נסמכה ההחלטה על הגשת כתב האישום על בחינת חומר הראיות, בכפוף לדיני הראיות הכלליים ולאחר שהמאשימה סברה שיש בחומר החקירה בתיק אפשרות סבירה להרשעה.